קלואיד בקעקועים ופירסינג

תופעה של הצטלקות יתר הנובעת מיצירה עודפת של רקמת חיבור-חלבון קולגן, ומנגנון לא תקין של ריפוי פצעים .

ההבדל בין צלקת רגילה לצלקת קלואידית הוא שצלקת רגילה, גם באם היא עבה, מוגבלת לשולי הפציעה ואיננה חורגת ממנו. לעומת זאת, צלקת קלואידית אינה מכירה בגבולות ומתפשטת הרבה מעבר לאותם השוליים.
היא נפוחה, לרוב אדומה ומלווה בגרד ובעקצוץ.
בלא מעט מקרים קלואידים יכולים להופיע ללא סיבה ברורה.
לעיתים לאנשים יש קלואיד והם שוללים היווצרותו מפציעה קודמת. קרוב לוודאי שהקלואיד הופיע כתוצאה מעקיצה כלשהי, גרד בלתי מודע או פציעה מזערית אשר לא היו מודעים לה.
שיטות טיפול
1) שיטת הזרקת קורטיזון לתוך הצלקת היא התשובה הטובה ביותר , לפחות לגבי העקצוץ הבלתי נסבל.
2) הקפאה של הצלקת, ע"י חנקן, שיטה ידועה מזמן, אך לא נותנת תשובה מספקת .
הקפאה יוצרת פצע ואותו פצע חדש שנוצר, יוצר שוב את אותו קלואיד.
3) חבישות לחץ עם או בלי יריעות סיליקון, לרוב משפרות את איכות הקלואידים.
הבעיה שלא ניתן לחבוש בחבישה לוחצת (Jobst ) בכל מקום בגוף ותקופת הטיפול מאד ארוכה ומגיעה לפעמים אף לשנה.
4) טיפול לייזר, אינו מספק תוצאה טובה. שוב מדובר בפציעה מחודשת של הרקמה עם כל ההשלכות אשר צויינו קודם לכן.
אותם מקרים בטיפולי לייזר אשר הראו שיפור, היו אלו אשר במקביל לטיפול, הוזרקו גם מספר זריקות
קורטיזון לפצע החדש.  וזה מחזיר אותנו לשיטה הראשונה .
5) ניתוח  הסרת הצלקת, אינו מומלץ, מכיוון שבעקבות החיתוך נוצר קלואיד גדול אף יותר. אבל, במקרים  חריגים, בלית
ברירה, בהתחשב בגודל רב של הקלואיד, יש הגיון מסוים לנתח אך במקביל להזריק סטרואידים לצלקת.
לסיכום
עדיין לא נמצא טיפול יעיל לקלואיד והטיפול הפולשני, זה או אחר איננו בגדר בחירה ראשונית לטיפול.
אנשים הסובלים מקלואיד לא יכולים לעשות קעקועים או פירסינג.

to top